אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים מְבַטְּלִין אֶת הַגְּזֵירָה קָשָׁה. וְאֵילּוּ הֵן. תְּפִילָּה וּצְדָקָה וּתְשׁוּבָה. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד. וְיִכָּֽנְע֨וּ עַמִּ֜י אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא שְׁמִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם וְיִֽתְפַּֽלְלוּ֙. זוֹ תְפִילָּה. וִֽיבַקְשׁ֣וּ פָנַ֔י. זוֹ צְדָקָה. כְּמַה דֵאַתְּ אָמַר אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶחֱזֶ֣ה פָנֶי֑ךָ. וְיָשׁוּבוּ מִדַּרְכֵיהֶ֣ם הָֽרָעִ֑ים. זוֹ תְשׁוּבָה. אִם עָשׂוּ כֵן מַה כָתוּב תַּמָּן. וַֽאֲנִי֙ אֶשְׁמַ֣ע מִן הַשָּׁמַ֔יִם וְאֶסְלַח֙ לְחַטָּאתָ֔ם וְאֶרְפָּא֭ אֶת אַרְצָֽם׃
Pnei Moshe (non traduit)
שלשה דברי' מבטלין את הגזירה קשה וכו'. קצת מזה נזכר לקמן פ' חלק בהלכה ב':
דִּלֹמָא. רִבִּי בָּא בַּר זָֽבְדָא וְרִבִּי תַנְחוּם בַּר עִילַאי וְרִבִּי יֹאשִׁיָה נַפְקוּן לְתַעֲנִיתָא. דָּרַשׁ רִבִּי בָּא בַּר זָֽבְדָא. נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל כַּפָּייִם. וְאֶיפְשַׁר כֵּן. אִית בַּר נַשׁ דִּנְסַב לִיבֵּיהּ וִיהַב גַּו יָדֵיהּ. אֶלָּא מָהוּ נִישָׂא. 8b נַשְׁוֵי לִיבֵּינָן לְכַף יָדֵינָן. וְאַחַר כָּךְ אֶל אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם. כָּךְ אִם יִהְיֶה הַשֶּׁרֶץ בְּיָדוֹ שֶׁלְאָדָם. אֲפִילוּ טוֹבֵל בְּמֵי שִׁילוֹחַ אוֹ בְמֵי בְרֵאשִׁית אֵין לוֹ טַהֲרָה עוֹלָמִית. הִשְּׁלִיחוֹ מִיָּדוֹ מִיָּד טָהֵר. דָּרַשּׁ רִבִּי תַנְחוּם בַּר עִילַאי. וַיִּכָּֽנְע֥וּ שָׂרֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל וְהַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּֽאמְר֖וּ צַדִּ֥יק ׀ יי וּבִרְא֤וֹת יי כִּ֣י נִכְנָ֔עוּ הָיָה֩ דְבַר יי אֶל שְׁמַעְיָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר. נִתְעַנּוּ אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא נִכְנְע֖וּ. לֹ֣א אַשְׁחִיתֵ֑ם. דָּרַשׁ רִבִּי יֹאשִׁיָה. הִתְקֽוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ. נִתְקוֹשֵׁשׁ גַּרְמָן עַד דְּלָא נְקוֹשֵׁשׁ חוֹרָנִין. בְּגִין דְּאִית הָכָא בִנֵי נַשׁ דְּאָֽמְרִין עָלַי לִישַׁן בִּישׁ גַּבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אֶלָּא כָל עַמָּא לְדִינָה אָֽמְרִין. הֲוָה תַמָּן רִבִּי חִייָה וְרִבִּי אִיסִּי וְרִבִּי אִימִּי וְקָמוּן וְאָֽזְלוּן לוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
דלמא. מעשה בר' בא וכו' שיצאו ביום התענית ודריש להו ר' בא בר זבדי נשא לבבינו וגו' וכי אפשר שיקח בר נש לבבו ויתן לתוך ידו אלא מהו נישא דקאמר לשון שיווי הוא נשוה ליבינון לכף ידינו שיהו נקיים הכף ידים מן הגזל ומן העבירות והלבבות יהו נקיים ואח''כ נתפלל אל אל בשמים וכך הוא אם יהיה השרץ בידו וכו' אינו מועיל לו טהרה עולמית ולכך צריך שיתקנו בתשובה מקודם התפלה:
ויכנעו שרי ישראל והמלך וגו'. פסוק הוא בד''ה ב' י''ב גבי רחבעם מלך יהודה:
אל שמעיה לאמר נכנעו לא אשחיתם. נתענו לא כתיב כאן אלא נכנעו לכן לא אשחיתם שהעיקר הוא הכנעה לא התענית בלבד:
התקוששו וקושו. אמר צפניה ולשון התפעל הוא נתקושש גרמן בתחלה עד דלא נקושש חורנין בגין וכי'. שיש כאן בני נש המספרים עלי לשון הרע גבי ר' יוחנן והם באים להוכיח אחרים אלא כל עמא לדינא כלומר כ''ע יבאו לדין על מעשיהם:
אמרין הוה תמן ר' חייה וכו' וקמו ואזלון לון שיסברו העם שעליהם הוא מרמז ולא יחשדו לאחרים:
רִבִּי חַגַּי דְרַשׁ הָדָא דְרִבִּי לָֽעְזָר כָּל שָׁעָה בְתַעֲנִיתָא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. סוֹף שַׁתָּא כְשַׁתָּא. מִן עֲפַר קַייְטְא לְסִיתוּא. נְפַח צָפוֹנָה יְצַף לְבָנֶיךָ. כָּל שָׁנָה שֶׁאֵין מַתְרִיעִין עָלֶיהָ בָרִאשׁוֹנָה סוֹף שֶׁמַּתְרִיעִין עָלֶיהָ בְסוּפָהּ. כָּל שֶׁאֵינָהּ חָסָה עַל פֵּירוֹת חֲבֵירָתָהּ סוֹף שֶׁהִיא מְאַבֶּדֶת פֵּירוֹתֶיהָ. אָמַר רִבִּי אָחָא. וְרוֹב הַיַּיִן מַחְמִיץ. אִית הֲוָה סַבִּין בְּצִיפּוֹרִין. כַּד הֲווָת רִבִיעֲתָא קַדְמִייָתָא הֲווּ מְרִיחִין בְּעַפְרָא וְיָֽדְעִין מֵימוֹר מֵימֵיי שַׁתָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
אית הוה סבין. זקנים היו בצפורי כשירדה רביעה ראשונה היו מריחין בעפר הארץ והיו יודעין לומר ממימי השנה כמה יהיו ואם יהיו בעתם וטובים:
ורוב היין מחמיץ. אם אינם משגיחין עליו בתחלה וזה ג''כ דרך משל הוא:
מן עפר קיטא לסיתוא. משל הוא מאבק ועפר של הקיץ הכנס לך לימות החורף נפח צפונה אם רוח הצפונית החזקה נושבת יצף לבניך ראה שיצופו הלבנים שלך לחזק הבית. כך הוא כל שנה וכו' וכל שאינה חסה על פירות חבירתה ומאבדת אותם סוף שהוא מאבדת פירותיה וכך היא דבר זה אם אינם משגיחין על עצמן בתחילה לתקן מעשיהם סוף שיתחרטו באחרונה:
הדא דר''א ג' דברים וכו' דריש להם בכל תעניתא לעורר לבבות השומעין:
סוף שתא כשתא. כלומר סוף השנה תלוי במעשה דריש השנה כדלקמן כל שנה וכו':
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ אֶלָּא י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ. אֵין זֶה צוֹם שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ. וְאֵי זֶהוּ צוֹם שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ. הֲל֣וֹא זֶה֘ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֨חַ֙ חַרְצוּבּוֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּר֭ אֲגוּדּוֹת מוֹטָ֑ה. הֲל֨וֹא פָרוֹשׂ לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַֽעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַֽיי יַֽעֲנֶ֔ה וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' אלעזר הכזה וגו'. רגיל היה לדרוש בתעניות פסוקים אלו:
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כָּתוּב וְאֵיד יַֽעֲלֶ֣ה מִן הָאָ֑רֶץ. עָלָה שֶׁבֶר מִלְּמַטָּן מִיַּד הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין. אָמַר רִבִּי בֶרֶכְיָה. כָּתוּב יַֽעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י. כְּפִי עוֹרְפִין לִתְשׁוּבָה מִיַּד הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין. רִבִּי בֶרֶכְיָה עֲבַד תְּלַת עֶשְׂרֵה תַעֲנִיִּין וְלָא נְחַת מִיטְרָא. וּבְסוֹפָהּ אֲתַא גוֹבַיי. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. אֲחִינָן. חָמוּן מַה דַאֲנָן עָֽבְדִין. לָא דָא הִיא דִנְבִייָא מְקַנְתֵּר לָן עַל הָרַ֤ע כַּפַּ֨יִם֙ לְהֵיטִ֔יב. מֵרִיעִין זֶה לָזֶה בְכַפֵּינוּ וּמְבַקְּשִׁין טוֹבָה. הַשַּׂ֣ר שֹׁוֹאֵל. אֵיכָן הוּא הַשּׁוֹחַד לִיקַּח. וְהַשּׁוֹפֵט בַּשִּׁילּוּם. שַׁלֵּם לִי וַאֲשַׁלֵּם לָךְ. וְהַגָּד֗וֹל דּוֹבֵר הַווַת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַיְעַבְּתֽוּהָ. עַבְדּוּהָ עַבְיָא. עַבְדוּהָ קְלִיעָה דְחוֹבִין. וּמָן פְּסַק לָהּ. טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק. טָבָא דִבְהוֹן כְּאִילֵּין חִידְקַיָּא. יָשָׁר֭ מִמְּסוּכָ֑ה. יָֽשְׁרָא דִבְהוֹן כְּאִילֵּין סוֹכַייָא. י֤וֹם מְצַפֶּ֨יךָ֙ פְּקֻדָּֽתְךָ֣ בָ֔אָה. יוֹם שֶׁצִּיפִּינוּ לִרְווָחָה בָא עָלֵינוּ גוֹבַיי. עַתָּ֥ה תִֽהְיֶה֭ מְבֽוּכָתָֽם׃ מִן גְּוָא דְּאִינּוּן בַּייְכָן. וּבָכוּן וּבָכוּן וּנְחַת מִיטְרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
יום מצפיך וגו'. כך אנו יום שצפינו וכו' ומתוך כך נתרבתה הבכיה בהם ובכו וחזרו ובכו ונחת מיטרא:
טובם כחדק. הטוב שבהם הוא כאילין חידקייא הסדקים של החטא והישר שבהם הוא כאלו הטובים והקוצים:
ומאן פסק לה. ומי יפסוק את קליעה עבה זו:
ויעבתוה עבדוה עבייא. להחטא כמעשה קליעות עבית:
שלם לי. טובה להטות המשפט על צידי ואשלם לך בפעם אחרת כשיבא דינך לפני:
ובסופה. ובסוף התענית בא הארבה על הארץ ונכנס ודרש לפניהם פסוקי מיכה שהי' מוכיחן לישראל על הרע כפים להיטיב וכו':
ואיד יעלה וגו'. דריש איד לשון שבר כלומר אם ישברו לבבם ויהיו נכנעים מלמטן וכו':
הלכה: תַּנֵּי. וּשְׁפַל בֶּרֶךְ וְנוֹחַ תִּשְׁחוֹרֶת וְרָגִיל בְּחָכְמָה וְרָגִיל בָּאֲגָדָה וְיֵשׁ לוֹ בַיִת וְשָׂדֶה. תַּנִּינָן וּבֵיתוֹ רֵיקָן. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. יֶשׁ לוֹ בָנִים וּבָנוֹת. אִם אֵין לָהֶן מַעֲבִירִין כָּל מַה שֶׁיִּרְצוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. וכן צריך להיות שפל בירך ונוח לתשחורת כדתנן באבות:
תנינן וביתו ריקן ואת אמר הכין. בתמי' ויש לו בית ושדה:
יש לו וכו'. כלומר אלא אימא ויש לו בנים ובנות ומשום דבמתניתן לא הוזכר בנות ומוסיף בברייתא:
אם אין להם. אדם כזה מעבירין לפני התיבה כל מי שירצו ונראה הגון בעיניהם:
משנה: עָֽמְדוּ בִתְפִילָּה מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָיה זָקֵן וְרָגִיל וְיֶשׁ לוֹ בָנִים וּבֵיתוֹ רֵיקָן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִילָּה. וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ׃ אֵילּוּ הֵן. זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי. אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים. מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'. תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עמדו בתפלה וכו' ורגיל. יודע סדר התפלה:
ויש לו בנים וביתו ריקן. שאין בביתו במה להתפרנס את בניו ומתוך שנפשו עגומה עליו ולבו נשבר מתפלל הוא בכוונה. א''נ ביתו ריקן מן העבירות שלא יהא גם בבניו ובני ביתו בעל עבירה ושלא יצא עליו שם רע בילדותו:
ומוסיף עליהן עוד שש. ברכות ואומרן בין גואל לרופא:
זכרונות ושופרות. כל הפסוקים כמו שאומרים בר''ה:
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. אֵין תַּעֲנִית עַכְשָׁיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָמְרָה. אִילֵּין תַּעֲנִייָתָא דַאֲנָן עָֽבְדִין לֵית אִילֵּין. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רַב. כָּל תַּעֲנִית שֶׁאֵינָהּ נַעֲשִׂית כְּתִיקֻנָהּ עָלֶיהָ הַכָּתוּב אוֹמֵר נָֽתְנָ֥ה עָלַי֛ בְּקוֹלָהּ֖ עַל כֵּ֥ן שְׂנֵאתִֽיהָ׃
Pnei Moshe (non traduit)
אין תענית עכשיו. בזמן הזה אין דין תענית הנשנה במתני':
לית אילין. אינן תעניות גמורין:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אִם יֹאמַר לָךְ אָדָם. אֵל אֲנִי. מְכַזֵּב הוּא. בֶּן אָדָם אֲנִי. סוֹפוֹ לִתְהוֹת בּוֹ. שֶׁאֲנִי עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם. הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יְקִימֶֽנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
אם יאמר לך אדם אל אני. ודאי מכזב הוא ואם אומר בן אדם אני וסופי לתהות בו כבן אדם מפני שאני עולה לשמים ההוא אמר ולא יקימנה:
כָּתוּב לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְרַבָּנִן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת טוֹבָה. לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב. אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת רָעָה. הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַֽעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּר֭ וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה: וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. לֹא אִישׁ הוּא שֶׁעָשָׂה דְּבָרָיו שֶׁלְאֵל כְּאִילּוּ אֵינָן. לָמָ֤ה יֶחֱֽרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ. וּבֶן אָדָם֭ וְיִתְנֶחָ֑ם. לֹא בֶן עַמְרָם הוּא שֶׁעָשָׂה לְאֵל שֶׁיִּתנֶחָם. וַיִּנָּחֶ֭ם י֨י עַל הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּר֖ לַעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ.
כָּתוּב וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל י֨י אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כִּֽי חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אִם קְרַעְתֶּם לִבְּכֶם בִּתְשׁוּבָה אֵין אַתֶּם קוֹרְעִין בִּגְדֵיכֶם לֹא עַל בְּנֵיכֶם וְלֹא עַל בְּנוֹתֵיכֶם אֶלָּא עַל יי אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם. לָמָּה. כִּֽי חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֨יִם֙ וְרַב חֶ֔סֶד וְנִיחָם עַל הָֽרָעָֽה׃ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. אֶרֶךְ אַף אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֶ֤רֶךְ אַפַּייִם. מַעֲרִיךְ רוּחוֹ עִם הַצַּדִּיקִים וּמַעֲרִיךְ רוּחוֹ עִם הָֽרְשָׁעִים. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בְּרִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֶרֶךְ אַף אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֶ֤רֶךְ אַפַּיִם. מַעֲרִיךְ רוּחוֹ עַד שֶׁלָּא יִגְבֶּה. הִתְחִיל לִגְבּוֹת מַעֲרִיךְ רוּחוֹ וְגוֹבֶה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מָאן דְּאָמַר דְּרַחֲמָנָא ווַתְרָן יִתְווַתְרוּן בְּנֵי מָעוֹי. אֶלָּא מַעֲרִיךְ רוּחֵיהּ וְגָבֵי דִידֵיהּ. אָמַר רִבִּי לֵוִי. מָהוּ אֶרֶךְ אַפַּיִם. רְחִיק רְגִיז. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי לֶיגְיוֹנוֹת קָשִׁים. אָמַר הַמֶּלֶךְ. אִם דָּרִים הֵן עִימִּי בַמְּדִינָה. עַכְשָׁיו בְּנֵי הַמְּדִינָה מַכְעִיסִים אוֹתִי וְהֵן עוֹמְדִין וּמְכַלִּין אוֹתָן. אֶלָּא הַרֵינִי מְשַׁלְּחָן לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה. שֶׁאִם הִכְעִיסוּ אוֹתִי בְנֵי הַמְּדִינָה. עַד שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּחַ אַחַרֵיהֶם בְּנֵי הַמְּדִינָה מְפַייְסִין אוֹתִי וַאֲנִי מְקַבֵּל פִּיּוּסָן. [כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַף וְחֵימָה מַלְאֲכֵי חַבָּלה הֵן. הֲרֵי אֲנִי מְשַׁלְּחָן לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה. שֶׁאִם מַכְעֵיסִין אוֹתִי יִשְׂרָאֵל. עַד שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּחַ אֶצְלָן וּמֵבִיאָן יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וַאֲנִי מְקַבֵּל תְּשׁוּבָתָן.] הָדָא הוּא דִכְתִיב בָּאִ֛ים מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק מִקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם וגו'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנָּעַל בִּפְנֵיהֶן. הָדָא הוּא דִכְתִיב פָּתַ֤ח י֨י אֶת אֹ֣וצָרֹ֔ו וַיּוֹצֵא֭ אֶת כְּלֵי֣ זַעְמֹ֑ו. עַד דּוּ פָתַח עַד דּוּ טָרַד רַחֲמוֹי קְרֵיבִין. תַּנִּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. כִּֽי הִנֵּ֤ה י֨י יוֹצֵא מִמְּקוֹמ֔וֹ. יוֹצֵא לוֹ מִמִּידָּה לְמִידָּה. יוֹצֵא לוֹ מִמִּידַּת הַדִּין וּנָא לוֹ לְמִידַּת הָרַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
פתח ה' וגו'. מכלל שנועל בפניהם דעד דהוא פתח ודהוא טרד בזה רחמוי קריבין עליהם. לא איש הוא וכו'. זה משה:
רחיק רגיז. שמרחיק למקום רחוק להאף והרוגז משל למלך וכו':
מאריך רוחו וגובה. מעט מעט:
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תְּשׁוּבָה שֶׁלְרְמִיּוּת עָשׂוּ אַנְשֵׁי נִינְוֶה. מֶה עָשׂוּ. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חַלְפוּתָא. הֶעֱמִידוּ עֲגָלִים מִבִּפְנִים וְאִמּוֹתֵיהֶם מִבַּחוּץ. סַייָחִים מִבִּפְנִים וְאִמּוֹתֵיהֶם מִבַּחוּץ. וַהֲווֹן אִילֵּין גָּעֵיי מִן הָכָא וְאִילֵּין גָּעֵיי מִן הָכָא. אָֽמְרִין. אִין לֵית מִתְרַחֵם עָלֵינָן לֵינָן מְרַחֲמִין עֲלֵיהוֹן. הָדָא הִיא דִכְתִיב מַה נֶּֽאֶנְחָ֣ה בְהֵמָ֗ה נָבוֹכוּ עֶדְרֵ֣י בָקָ֔ר וגו'. אָמַר רִבִּי אָחָא. 9a בַּעֲרַבְיָא עָֽבְדִין כֵּן. וְיִתְכַּסּ֣וּ שַֹקִּ֗ים הָֽאָדָם֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה וְיִקְרְא֥וּ אֶל אֱלֹהִ֖ים בְּחָזֳק֑ה. מָהוּ בְּחָזְקָ֑ה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חַלְפוּתָא. חֲצִיפָה נְצַח לִכְשֵׁירָא. כָּל שֶׁכֵּן לְטוֹבָתוֹ שֶׁלְעוֹלָם. וְיָשׁוּבוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָֽרָעָ֔ה וּמִן הֶֽחָמָ֖ס אֲשֶׁ֥ר בְּכַפֵּיהֶֽם׃ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מַה שֶׁהָיָה בְכַף יְדֵיהֶם הֶחֱזִירוּ. מַה שֶׁהָיָה בְשִׁידָּה תֵיבָה וּמִגְדָּל לֹא הֶחֱזִירוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
חציפא נצח לכשירא. מי שהוא חציף נוצח להכשר וכל שכן לטובתו של עולם כביכול ואפי' כלפי שמיא מהני:
בערביא עבדין כן. שאינם מרחמים על בהמותיהן:
תשובה של רמיות וכו'. נבוכו עדרי בקר וגו' כמו שהיו אנשי נינוה עושים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source